איך מושגים במדע מעצימים את הדרך שלנו לריפוי וביטוי

כיצורי אנוש אנחנו אוהבים ואפילו צריכים להתבטא.
מאז שהיינו ילדים, שמנו על הביטוי שלנו פילטרים של מנגנוני הגנה.

מתוך התפיסות המוקדמות ביותר שלנו, הרבה מאתנו הסקנו שזה לא בטוח עבורנו לבטא את על העוצמות שאנחנו חשים בפנים. כילדים, המחשבה שההורה שלנו לא יאהב אותנו היא איום קיומי, אז לשם השרדותנו, בחרנו לעמעם, להקטין ואפילו להעלים צרכים בסיסיים של הוויתנו. הרבה פעמים זה מופיע בחיינו כיום כאתגרים בביטוי של האמת שלנו, בפחד להשמיע את קולנו, בתנועה מקובעת ובדפוסי מחשבה מגבילים.

פעמים כה רבות אני פוגשת אנשים עם סיפורי חיים שכאלה בעבודה הפרטנית שאני עושה, וביחד אנחנו מצליחים לעקוב אחרי ההטבעה הראשונית של הדפוס – שכיום מכאיב ומעכב. לא פעם בשורש אנחנו מגלים נוסחאות חיים שאימצנו שאומרות לנו שעדיף שלא לבטא איכויות מסוג X כדי לזכות באהבה של Y.

איזה מזל וגם יופי שאם אנחנו מסוגלים לראות את זה, אנחנו מסוגלים לרפא את זה.

הריפוי קורה ומתאפשר פשוט דרך מרחב אוהב וחוקר, בין אם זה בינינו לבין עצמנו, ובין אם זה בעזרת תמיכה של מישהו מבחוץ. בנוסף להעמקה ההוכלת וגוברת שלי בחיבורים שבין ריפוי לביטוי, תחום נוסף מבקש כל הזמן להכנס  לתוך החקירה הוא מדע, ובאופן ספציפי ומעמיק עבודתו פורצת הדרך של הפיזיקאי נאסים הארמיין Nassim Haramein.

כאן אני רוצה לשתף אתכם באחת הצמתים המדהימות שגיליתי שמדגימות כיצד ההבנה של הנושא מזוית ראייה רחבה, קולקטיבית ואפילו קוסמית, יכולה לפתוח שערים של חיבור פנימי ולהזרים מים חיים בערוצי הביטוי והריפוי האישיים שלנו.

בתורתו “The Connected Universe” נאסים הארמיין מתאר את המבנה של חור שחור כדפוס ההתארגנות הבסיסי ביקום שדרכו אנרגיה מתגלמת – מהריק – אל החומר. על פי המודל הזה, המרכז של כל חור שחור הינו נקודה של סינגולריות (בעברית: ייחודיות), שהיא נקודה קטנטנה ביותר המכילה אינסוף אנרגיה.

הנקודה עצמה היא ב”שקט מוחלט”, בגיאומטריה מאוזנת ובשיווי משקל מושלם, בדיוק כמו שיש שקט בלב הסערה (עין ההוריקן היא בדממה). המבנה של החור השחור שסביב הנקודה הסינגולרית הוא למעשה תוצאה של ההשפעה שלה על מבנה החלל-זמן עצמו.

הקסם קורה כאשר מבינים שכל הדברים ביקום מתקיימים בזכות אינסוף חורים שחורים בגדלים שונים המוטמעים אחד בתוך השני לאינסוף. וגם אנחנו, בני אדם, כיצורי הבריאה – בכל אחד מאתנו יש נקודה כזו (אצל בני אדם היא בלב כמובן) שמאפשר את קיומנו בחיים.

ככל שאנחנו בקשר עם נקודת הייחודיות שלנו – מרגישים את הלב שלנו, מקשיבים להדרכה שלנו, ופועלים בחיינו בעירנות, מודעות ותשומת לב, הביטוי שלנו הופך לאותנטי יותר – אנחנו מבטאים את הייחודיות האישית שלנו, בניגוד לאוסף הדפוסים והנוסחאות שאימצנו לעצמנו כאסטרטגיות של השרדות. ובכיון ההפוך – כל ביטוי של תנועה אותנטית מהדהד ומעצים את הנקודה שלנו, ומאפשר לנו לחוות יותר שקט, נינוחות בתוך מי שאנחנו ושמחת חיים פשוטה.

כמה מדהים שתובנות של אמת – יש להן אינספור פנים ואלפי שפות, אך תחושה אנרגטית אחת – של אהבה.