תורת השדה המאוחד של נאסים הרמיין ושל מוחות גדולים נוספים בעולם בעת הזאת, מדברים על שדה, על “ים של אנרגיה” שאנחנו שוחים בו, פועלים בתוכו ומתוכו. שאנו למעשה נבראים ממנו ומתקיימים בו, ונמצאים איתו כל הזמן בקשר. הוא זה אשר מכליל את כל התודעות, “שומע את תפילותינו”, ומסנכרן אותן עם שאר התפילות של כל יתר הברואים. כי כולנו נבראנו “בצלם”, או במלים אחרות: אנחנו קריסטלים ביולוגים רוטטים, פרקטלים של תודעה אינסופית שמתמסרים אור ומידע הלוך ושוב – בין הרבדים הגלויים לרבדים הסמויים של הבריאה.
ב”תורת היקום המחובר” של נאסים הרמיין, מתואר המבנה של אותו שדה, של הריק, כרשת אינסופית של חורים שחורים המחוברים זה לזה דרך וורטקסים וחורי תולעת של נקודות ייחודיות (לקריאה על כך – במאמר כאן). מתוך הבנת הדינמיקה הזו, וההבנה שהיא נכונה לגבי כל דבר ביקום, בין אם זה כוכב, שמש, גלקסיה, אטום, תא ביולוגי  או –  אני –  אפשר להתחיל להתבונן מחדש על עצמנו, בני אדם, כעל נשאי מידע, “תחנות קצה” של קליטה ושידור המתקשרות עם הריק, אותה תודעת-על הלומדת את עצמה, חווה את עצמה, דרך ברואיה. אז כדי להתחבר אל הרעיון הזה ולהבינו כפיזיקה, ולא רק כרעיון או תחושה (שזה מעולה בפני עצמו ואולי החשוב מכל, ובכל זאת..), בואו ניקח נשימה ונצלול שוב פנימה, לתוך הריק, השדה המאוחד.

כדי לפתוח דיון שכזה, ההבנה העיקרית שכדאי להסכים עליה היא שהריק, אותה יריעת חלל-זמן, הוא למעשה המקור של ה”חומר”, ונקודת הבסיס ממנו מתבטאים ונולדים הביטויים השונים והמגוונים של כל הקיים ביקום, כולל הביולוגיה, וכולל כמובן התודעה. ולכן, על מנת להבין את היחסים בין העולם הגלוי לעולם הסמוי, בין ה”חומר” המתגלה, לריק האינסופי ויוצר-הכל ה”נח” במקומו, אני מציעה ליצור הבחנה בין שני מופעים של אותה האנרגיה. המופע הראשון הוא של אנרגיה כפוטנציאל, שנמצאת בארגון מושלם, במצב של העדר-חום ובמצב של יציבות ואינסופיות חסרת גבולות וחוצה מימדים. המופע השני הוא של אנרגיה “ממומשת”, האנרגיה של היקום הגלוי, של הדברים בפיזי. אנרגיה ששואפת לאנטרופיה, לחום, שהיא “רנדומלית”, רווית גבולות ומבנים ברמות שונות של קוהרנטיות, והכי חשוב, שהיא בתנועה.

כלומר אנחנו מבחינים בין אנרגיה פוטנציאלית, שהיא בארגון מושלם, בדממה והיא בלתי ממומשת, לבין אנרגיה קינטית, אנרגיה בתנועה, ממומשת לתוך מבנים (אטום, פלנטה, דשא, עובר..) שאינם בשיווי משקל מלא. התנועה של אנרגיה זו היא לעבר התרחבות, היא קורנת, היא בספין. אנרגיה פוטנציאלית לעומת זאת פירושה תנועה לעבר התכנסות, לשיווי משקל וליציבות. שני הביטויים המנוגדים האלה הם למעשה שני קצוות של אותה האנרגיה. אלה ניגודים המשלימים לאחדות, ושניהם פועלים יחד בדינמיקה של היקום לבריאת המציאות כפי שאנו מכירים אותה.

דרך הדינמיקה המתוארת כאן בפשטות אפשר להסביר את שלושת אופני התנועה הבסיסיים ביותר ביקום: התרחבות, קריסה וספין, כאשר הכוח המכונה כבידה הוא למעשה כוח של קריסה, של התכנסות פנימה, בעדו שהכוח האלקטרומגנטי הוא כוח של התרחבות וקרינה. על פי תורת היקום המחובר של נאסים הרמיין שלושת הכוחות הללו נולדים מתוך הדינמיקה של הריק עצמו, כאשר הכבידה ואלקטרו-מגנטיות הם למעשה שני הכוחות היחידים הקיימים ביקום (על פי המודל הסטנדרטי קיימים ארבעה כוחות בסיסיים ביקום: כבידה, אלקטרו-מגנטי, הכוח הגרעיני החזק והכוח הגרעיני החלש. השניים האחרים מיותרים על פי תורתו של הרמיין, והינם כוחות “מומצאים” שהמדע יצר כדי להסדיר משוואות, ולא כי מקורם בטבע). המקור של הספין הוא מתוך יריעת החלל-זמן עצמה, בגלל הפרשי הצפיפויות של החורים השחורים השונים. עוד על כך בהזדמנות נוספת.

אז למעשה אנחנו מדברים על שני ביטויים של אנרגיה אחת. הדימוי הנוח ביותר לתאר את זה במונחי התפיסה שלנו היא מערבולת בבריכת מים. אפשר לדמות את הריק, האנרגיה הפוטנציאלית,  כמים בבריכה, שעד שלא נוצרת בהם תנועה כלשהי, אנחנו לא נבחין בקיומם. לעומת זאת המערבולת, שמשולה לאנרגיה בתנועה, היא מה שאנו רואים כ”חומר” במבנים שונים. אך ברור ששתי האנרגיות הללו הן מאותו הסוג.

אם נייחס צורות גיאומטריות לתנועות הללו אפשר לומר שריק במצבו הקורן, התנועתי  שמבטא שאיפה לנפח מקסימלי ויציבותו היא מינימלית – הגיאומטריה המרחבית שלו היא זו של ספירה (כדור). הריק במצבו המתכנס מבטא תנועה לעבר נפח מינימלי ויציבות מקסימלית, והגיאומטריה המרחבית התואמת את האנרגיה הזו היא של טטרהדרון (משולש תלת מימדי). זוהי גיאומטריה שאיננה נראית לעין, היות והיא קשורה לכוחות ה”בלתי ממומשים” של פוטנציאל האנרגיה של הריק. לכן דפוס ההתארגנות של האנרגיה הפוטנציאלית האינסופית של הריק הנו מבנה של 64 טטרהדרונים, אשר מייצג את המבנה בעל שיווי המשקל המושלם. זוהי רשת קריסטלית שמהווה את תבנית ההתארגנות הבסיסית  של מידע ביקום. אם נחבר את הרשת הקריסטלית המיוצגת על ידי הטטרהדרונים לאנרגיה הממומשת, שמבוטאת על ידי הספירה (כלומר נלביש על כל טטרהדרון ספירה – ההיטל של הגיאומטריה המתקבלת הינו המבנה של פרח החיים), ולכן אפשר לומר שפרח החיים הוא נקודת המפגש של האינסופי והסופי, הגיאומטריה דרכה מידע מתבטא כחומר ביקום, התבנית דרכה נולדת אנרגיה (רוח) לפיזי (חומר).
גם אחרי שמידע מתבטא כחומר (שמש, פלנטה, תא ביולוגי, כלב, מולקולה וכל דבר ביקום..) ישנו כל הזמן קשר אל המימד של האנרגיה הבלתי מגולמת. למרות שהספירה הקורנת של האטום, הכוכב וכו’ עשויה להראות בעלת גבול סופי, ושהיא מופרדת מכל יתר הדברים, השדה שלה מתכנס, וכוח הכבידה הפועל מתוכה מאחד אותה עם המכלול, עם הריק. זוהי הדינמיקה של חור שחור / לבן המתוארת במודל של הרמיין. שדה הכבידה של אותו גוף נברא מתוך הריק, והריק כל הזמן, בפעימה נצחית, בנשימה עמוקה של היקום ההולוגרפי-פרקטלי כולו, מתאם ומסנכרן את עצמו, ומארגן מחדש את כל המבנים ביקום באשר הם, בהתאם למידע החדש המוזן אליו בכל חלקיק רגע. הריק הוא המקור המשותף והיעד של כל המידע שקיים, ולכן חומר שהוא אך ורק ביטוי הולוגרפי של הריק, מתארגן מחדש באופן מתמיד בהתאם למידע שמשתנה ומתרחב המגיע מהריק, שבתורו משקלל את כל המידע שמגיע מכל יתר ה”חומרים” ביקום.

ואיך כל זה קורה? מה מתווך את המעבר הזה של מידע מהאינסופי לסופי? מאנרגית הריק הפוטנציאלית לאנרגיה בתנועה שמתארגנת כחומר? ההשערה הרווחת כיום, שנובעת מחשיפה של מידע חדש אודות מים, היא שלמים יש תכונות פיזיקליות וכימיות ייחודיות שמאפשרות להן להיות נשאי מידע מהריק אל החומר, ובחזרה. עוד על כך במאמר מים: נשא המידע של אלוהים.

אז מים הם למעשה החומר שסוגר את מעגל ההזנה (feedback loop) בין הכוחות הקורנים מידע החוצה לבין אלה המכנסים מידע פנימה. בלי להיכנס יותר מדי למבנה של המים, אפשר לומר שהמים מכוונים באופן הרמוני לגיאומטריה של הריק, היות והמבנה המולקולרי שלהם הוא של טטרהדרון, והם נוטים להתלכד בצבירים, ממש כמו קריסטלים.
לכן אפשר לומר שהמבנה הגיאומטרי של המים מהדהד למבנה הגיאומטרי של הריק, ומתפקד כסוכן של העברת מידע על ידי ארגון דרך רשת קריסטלית אשר שומרת ומעבירה רטטים של מידע בין הריק לבין הביולוגיה.

מהפרספקטיבה הזו, המקור של התודעה עצמה הוא גם בריק, ואפשר להתחיל לראות את הגוף שלנו והמוח שלנו כגלאים ושדרים של מידע שמקורו בריק, ולא כמפיקים שלהם. נקודת הממשק והמוקד של שידור וקליטת המידע מהריק – היא בלב, בתוך הסינגולריות. זוהי הנקודה שדרכה מתרחשת הטרנספורמציה הפלאית בין מידע בארגון מושלם מתוך הריק, לבין הביטוי שלו בתוך הכאוס היחסי של הגוף הביולוגי (הכאוס הוא רק יחסי, שכן עדיין אי אפשר להתעלם מכך שיש לנו איזה 50 מיליון תאים שפועלים בתיאום מושלם רק כדי לקיים את הפעולה הפשוטה ביותר של להיות בחיים

אז מה בעצם אנחנו אומרים כאן?

שרק מתוך הייחודיות של הלב, יש לנו היכולת הממשית  להתחיל ולהתחבר אל פוטנציאל האנרגיה האינסופי של היקום. לא רק זאת, אלא שככל שנלמד לסנכרן את גלי התודעה שלנו וליצור הרמוניה, שקט פנימי וארגון קוהרנטי, יהיה בכוחנו לחוות עוד ועוד את היותם של כל הדברים מחוברים זה לזה, על ידי התווך של הריק, ונחווה יותר מהעוצמה האינסופית של קיומנו הרב-מימדי, שרק חלקו מתגלם בפיזי.

כשאנו יוצרים מצב תודעה מורחב, שקט פנימי והרמוניה, המים בגוף שלנו יכולים להתארגן במבנים הקריסטליים הטבעיים שלהם, שהן גיאומטריות מורכבות ויפהפיות, ולאפשר ליותר מידע לעבור בין הריק לביננו. פשוט על ידי התאמה מבנית והדהוד.

ככל שנהיה מיומנים ומאומנים בתרגול כניסה פנימה לסינגולריות של הלב, נאפשר למעשה ליותר מהאור האינסופי להתבטא דרכנו, כי הקריסטל שאנחנו יהיה מדויק יותר, נוצץ יותר, ויאפשר תמסורת של כמויות גדולות יותר של אור. אז יאללה לעבודה, או אולי בעצם – למנוחה

·המאמר נכתב בהשראת ובעזרת מאמר של Andreas Bjerve ויש לו דף פייסבוק מגניב מאד, שמחהhttps://www.facebook.com/TheFractalHolographicUnivers