השדה המדעי משפיע על החיים שלנו ברמות עמוקות גם אם אנחנו לא פועלים בתוכו בצורה אקטיבית. בתרבות המערבית בה הטכנולוגיה קובעת ומגדירה את סדר היום ואת האופן בו אנו מנהלים את החיים שלנו, את התנועה שלנו, את התקשורת אחד עם השני, השדה המדעי הוא זה שעומד מתחת וקובע את סדרי העדיפויות של המחקר והפיתוחים שממהרים לצאת לשוק. הכל קורה בשם ה”קידמה”, היעילות, הסדר והתכנון, ויש איזו הסכמה כללית אידיאולוגית שכמעט ואינה מעורערת מאז שהקפיטליזם תפס את מקומות בעולם, שהערכים האלה פועלים לטובתנו, לטובת האנושות ככלל והפרטים החיים בה.
האם התפיסות האלה עדיין רלוונטיות? האם יכול להיות שאנו לקראת תקופה של חילוף עידנים בה ערכים חדשים, כמו שפע אינסופי, הרמוניה, בריאה יש מאין ומפגש של רוח וחומר מוכנים לקבל את אור הזרקורים בחברה שלנו? האם המדע, זה שמכתיב לנו כחברה מהי אמת ומהם הערכים שראוי לקדם, וכיצד – מוכן להתרחב ולהכיל ערכים חדשים אלה?
על פי מחקרים חדשים שעולים תחת הפרספקטיבה שאני בוחנת, נראה שכן, שיש איזו תנועה של התרחבות, כי מדענים הם בעצם גם בני אדם, ואי אפשר לנתק את ההשפעה של התרבות והחברה בה המדע מתקיים, עד כדי כך שנראה שזה רק ענין של זמן עד שההפרדה בין מדעי לרוחני תיראה מגוחכת ובלתי רלוונטית, ונגדיר מחדש, כחברה, את חקר האמת. בעמוד הזה אני מעלה מחקרים של המודל המדעי הסטנדרטי שמאשרים תפיסה הוליסטית של שדה מאוחד, יקום הולוגרפי-פרקטלי, ויקום אינסופי. הכל מתדעכן כל העת as we go, אך הכיוון כבר גלוי וברור.

הפרדיגמה המדעית המתחדשת – שדה מאוחד

5ריק

ההבדל המהותי בין תפיסות מדעיות מתוך המודל הסטנדרטי לבין תפיסות חדשניות שמאתגרות את הפרדיגמה הקיימת הוא אופן התפיסה של מושג הרִיק – האם אנחנו חיים בעולם של אובייקטים נפרדים המקיימים ביניהם חוקים פיזקליים או בעולם של שדה מאוחד, בו כל הדברים קשורים ומחוברים ביניהם דרך התווך של הריק.
לפני כיותר ממאה שנה, בין התקופה שבה שלטה תיאוריות ניוטון בכיפה לבין המהפכה המדעית של איינשטיין, היתה הנחה שקיים אֶתֶר, שדה מתווך שיש בו אנרגיה על אף שאנו לא מצליחים למדודה ולראותה. בשנת 1887 נערך ניסוי “מייקלסון-מורלי” שביקש לבדוק את השפעת האתר על מהירות האור, אך לא הצליח לגלות השפעה, וכמה שנים מאוחר יותר הניסוי הזה נתפס כזה שקבע שהאתר למעשה אינו קיים. מאותו זמן, האתר הוצא אל מחוץ למסגרת החשיבה והתפיסה של המדע, וכל המחקר והפיתוחים, התיאוריות וההתפתחויות של המדע הסטנדרטי יצאו מתוך אותה נקודת הנחה שאין שדה מתווך, אין אתר, או במלים אחרות: שהרִיק הוא רֵיק. ולכן כאשר היינו בבית הספר וסיפרו לנו על ניסויים מדעיים, הניסוח היה תמיד משהו כזה: “לקחו מבחנה עם חומר ובודדו אותה בתוך ריק.. ” ואנחנו הבנו שהצליחו ליצור מרחב בו אין אנרגיה או איזושהי הפרעה שיכולה להיות לה השפעה על תוצאות הניסוי.

ניסוי קזימיר
האמנם ריק הוא הריק?

על פי מדענים חוץ-ממסדיים וגם כאלה מתוך האקדמיה עצמם, ניסויים חדשים מראים שהריק אותו אנחנו נוהגים לחשוב כלא-כלום, הוא מלא באינסוף אנרגיה. כן, ארגיה אינסופית. אחד מהניסויים המפורסמים שמוכיחים זאת נקרא אפקט קזימיר, שהוכיח שיש אורכי גל שונים בתוך הריק, ולפיכך שהריק מלא באנרגיה. בזכות יצירת שיפוע בין תנודות הריק – הלוחות נדחקו אחת אל השניה, כלומרצמצום הלוחות אחד אל השני הוציא החוצה את אורכי הגל הארוכים יותר, דבר שיצר הפרש לחצים והצמיד את הלוחות, מכאן הסיקו שאכן יש תנודות, אורכי גל, אנרגיה בתוך הריק.
השאלה מתבקשת הבאה היא כמה אנרגיה יש בריק, וכאן מתגלה פער מאד מהותי ומשמעותי שקיים בתוך המודל הסטנדרטי והוא נודע לצפיפות האנרגיה בתוך הריק.
ברמה הקוונטית – החישוב של צפיפות האנרגיה בריק מבוסס על קבוע פלנק, שהוא קבוע קטנטן, בסדר גודל של 10 בחזקת 34-. זוהי בעצם התנודה הקטנה ביותר האפשרית של הריק, היכולה להימדד. אז חישוב כמה יחידות פלנק אפשר לדחוס לתוך נפח מסוים מולידה את צפיפות האנרגיה הנמדדת. בעזרת אורך פלנק, ניתן לחשב צפיפות, אנרגיה, מסה, של כל דבר, גם בעולם הקוונטי וגם בעולם של הגופים הגדולים. וכאן התגלתה ה”קטסטרופה”, המיוחסת להפרש של 122 סדרי גודל בין צפיפות הריק ברמה הקוסמולוגית (כפי שהיא נמדדת בעזרת מכשור ולוויינים) וצפיפות הריק הנמדדת במונחי התיאוריה הקוונטית, (שיצאה 10 בחזקת 93 – שזהו מספר עצום, ועל פי תפיסת השדה המאוחד של הרמיין, בעצם מדובר פה באינסוף אנרגיה!!).
עוד על כך במאמר המורחב. זהו אותו ריק! אותו “רקע”, וחייבת להיות לו צפיפות אחת קבועה, שבאה לידי ביטוי באופנים שונים בקני המידה השונים של המערכות השונות.
ההבנה שהריק מלא באינסוף אנרגיה היא ההבנה המשמעותית ביותר שעומדת בבסיס הפרדיגמה המדעית החדשה ואם אכן מקבלים את העובדה הזאת, זה פותח עולם חדש ומרגש של אפשרויות, לייצור חשמל דרך טכנולוגיות שקולטות את האנרגיה ישירות מהריק (לפני התגלמותה כחומר), מה שנקרא טכנולוגיה באנרגיה חופשית. האנרגיה היא חופשית, כי היא אינסופית, זמינה תמיד, בכל מצב ומקום.

וכמובן מבחינת תודעה, קיומו של ריק מרחיב את ההסתכלות שלנו על החיים להיותנו חלק מוכלל בתוך שדה מאוחד. כלומר שיש קשר בין כל הדברים ביקום, יש רשת של מידע שהיא מיידית ובו זמנית מכל נקודה על גבי היקום הזה, והאחרים..
זה המקום בו המדע יכול לקבל ואחד מחדש בתוכו תפיסות שנחשבות מיסטיות, רוחניות, דתיות, סובייקטיביות. במקום הזה הדיכוטומיות הופכות ללא רלוונטיות, ומסגרת התפיסה המכלילה מזכירה לנו באמת מי אנחנו.

הבנת המהות של הריק כיריעת המחברת בין כל הדברים, שרכך כל נקודה לא משנה מה גולדה ביקום אנחנו יכולים לקבל מידע על כל נקודה אחרת, ולקבל מידע על היקום כולו מביאה אותנו למושגים כמו יקום הולוגרפי, חורי תולעת, תנועה בין ממדים וכמובן טכנולוגיה באנרגיה חופשית. להלן כמה לינקים מתוך המודל הסטנדרטי בעצמו המאשרים הרבה מההבנות של תפיסות של שדה מאוחד ונראה שלא רחוק היום בו הפרדיגמה השלטת תוחלף לעבר פרדיגמה הוליסטית, מוכללת, ואפקטיבית יותר בתיאור המציאות.

המודל הסטנדרטי של המדע מתקרב בהבנה ובקבלה של התכנים האלה:

מהביולוגיה

מהשדה של הביולוגיה אני רוצה להמליץ על Bruce Lipton כחוקר מבריק שמחבר את מדעי הביולוגיה עם תודעה והתעלות. פשוט תענוג לשמוע אותו מסביר מידע רוחני דרך שפה ביולוגית.
סרט מבריק שחושף גישה חדשה של שיתוף פעולה, הדדיות אחווה ואהבה כגורמים אבולוציוניים, במקום תחרות והישרדות. מרגש מאד!